החלטה בתיק ת"א 1408-05-09

1.         מונחת לפניי בקשת הבנק לחיוב התובעים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו, אם וככל שהתביעה תדחה.

2.         העובדות הנחוצות לענייננו ואשר אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים הן, בקליפת האגוז, כדלקמן:

2.1        התובע מס' 1 (להלן "התובע") הינו בעל מניות ומנהל של התובעת מס' 2 (להלן "החברה").

2.2        בתאריך 14/12/01 פתחה החברה באמצעות התובע חשבון אצל הנתבע (לעיל ולהלן "חסכון הבנק" ו/או "הבנק", בהתאמה).

2.3        במסגרת הבטוחות שהעמידה החברה לבנק חתם התובע ביום 17/12/01 על ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום לחובות החברה (להלן "הערבות") ומאוחר יותר חתם על שלושה שטרי משכנתא ובכלל זה חתם יחד עם אשתו על שטר משכנתא ביחס לבית המגורים (להלן "שטרי המשכנתא").

2.4        החברה נקלעה לחובות ונותרה חייבת כספים לבנק, לרבות בגין הלוואות שנטלה. בגין כך, נקט הבנק בהליכים שונים כנגד התובעים או מי מהם.

2.5        התובע ואשתו הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה (ה"פ (חיפה) 211/08 - להלן "ההליך במחוזי"), במסגרתה עתרו כי יוצהר על בטלות שטרי המשכנתא וכתב הערבות בטענה, בין היתר, כי לא הוסברה להם כראוי משמעות החתימה תוך ניצול מצבו הפיסי והנפשי של התובע.

ביום 5/5/10 דחה בית המשפט המחוזי את התביעה בקובעו כי הן שטרי המשכנתא והן כתב הערבות שרירים ותקפים (פסק הדין צורף כנספח ב' 9 לתצהירו של מר דני פרזדר, מטעם הבנק).

ערעור התובע ואשתו על פסק הדין של בית המשפט המחוזי נדחה ביום 2/7/12 (ע"א 4327/10).

2.6        חלק מן האירועים נשוא כתב התביעה היו נשוא הליך נוסף שהגיש התובע נגד מר דני פרזדר מטעם הבנק (ת.א. (ת"א) 49729/08). ביום 7/2/10 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה לפיו התביעה נדחתה ללא צו להוצאות.

2.7        במסגרת התביעה שלפניי טען התובע תחילה כי הוא זכאי לפיצוי בסכום שהועמד על ידו לצרכי אגרה על סך של 200,000 ש"ח מחמת מעשי הבנק המהווים הפרת חובת תום הלב, הטעייה והתניית שירות בשירות בניגוד לחוק הבנקאות (שרות ללקוח) התשמ"א-1981; הפרת חובות חקוקות, הפרת חוק אסור הפליה במוצרים ובשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים התשס"א-2000, עשיית עושר ולא במשפט. כמו כן נתבע הבנק להמצאת מסמכים ומחיקת החוב בחשבון הבנק.

2.8        בישיבת קדם משפט ביום 6/2/12 הותוותה גדר המחלוקת על ידי ב"כ התובעים כדלקמן:

פיצוי בסך של 100,000 ש"ח - בגין טענת התובע לנזק רפואי שנגרם לו עקב הליכי מימוש המשכנתא על ידי הבנק (סעיף 65 לכתב התביעה); פיצוי בסך של 50,000 ש"ח - בגין עוגמת נפש שנגרמו לתובע עקב נקיטת הליכי מימוש המשכנתא על ידי הבנק (סעיף 67 לכתב התביעה); השבת סך של 42,000 ש"ח שהפסיד התובע, לטענתו, עת השקיע את כספי זכייתו ב'טוטו' במניות בהתאם ליעוץ שקיבל מהבנק או מי מטעמו (סעיף 74 לכתב התביעה).

3.         על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") על המבקש כי בית המשפט יפעיל את סמכותו ויורה על הפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו, להוכיח שניים: האחד, חוסר יכולת כלכלית של התובע; והשני, היות התביעה תביעת סרק. כאמור ב-בש"א (חיפה) 3189/07, מיוחס נ' Shalant (2007):

"... הרכיב הראשון, מניעת תביעות סרק. יודגש, כי המבחן אינו סיכויי ההצלחה של התביעה, אלא מניעת תביעות סרק, כאלה שכבר בשלב הראשוני נחזות להיות בעלות סיכוי קלוש. זהו מבחן מצמצם אשר במערך האיזונים נותן משקל רב יותר לזכות הגישה לערכאות.

הרכיב השני הינו הבטחת תשלום הוצאותיו של הנתבע למפרע. לאספקט זה שני פנים. האחד, נובע מהרכיב הראשון, דהיינו כאשר סיכויי התביעה קלושים לכאורה, יש הצדקה להבטיח את זכותו של הנתבע להחזר הוצאותיו. בנסיבות אלה, יש משקל לאיתנותו הכלכלית של התובע וליכולתו לשלם הוצאות הנתבע באם תדחה תביעתו. אולם כאמור בעניין באסל לעיל, זכות הגישה לערכאות אינה נחלתם של בעלי היכולת בלבד ... ועל כן ישקול ביהמ"ש את חובת ההפקדה בהתאם לנסיבות המקרה לגופו. אולם קיים פן נוסף, שאינו בהכרח נובע מיכולתו הכלכלית של התובע, אלא מהיכולת לגבות ממנו הוצאות שיוטלו עליו".

מבחנים אלה שנקבעו בפסיקה נועדו לאזן נכוחה בין האינטרסים ה'מתגוששים בזירה', כאמור ב-רע"א 2310/10, לידיה נ' מדינת ישראל (2010):

"... לצורך כך, נדרש בית המשפט לאזן בין זכותו של הנתבע שלא לצאת בחיסרון כיס אם תידחה התובענה ויפסקו הוצאות לטובתו, ובין הפגיעה האפשרית בזכות הגישה לערכאות של התובע, אשר תביעתו עשויה להידחות על פי הוראת תקנה 519(ב), ככל שלא יוכל לשאת בתשלום הערובה ... במסגרת בחינת בקשה להטלת ערובה יבחן בית המשפט את כלל השיקולים הצריכים לעניין כגון סיכוייו ומורכבותו של ההליך, שיהוי בהגשת התובענה ומקום מגוריו ומצבו הכלכלי של התובע..." [ההדגשה אינה במקור - ב.ש.] .

ב-רע"א 2795/10, פיטוסי נ' מדינת ישראל (2011) הודגש כי זכותו של אדם לפנות לערכאות אינה מוחלטת וכי במסגרת השיקולים יש להביא בחשבון גם שיקולים מערכתיים: